בנם של נעמי חנה ואברהם. נולד ביום ט"ז באדר תשל"א (13.3.1971) במחוז בומביי בהודו. ילד שביעי במשפחה, אח קטן למשה, רזינה, סניורה, שלום, רינה וירדנה, ואח גדול לפנחס.

כשהיה בן חצי שנה, עלה עם משפחתו לארץ והם התיישבו בקריית אתא.

נוריאל גדל והתחנך בקריית אתא, למד בבית הספר היסודי "יבנה" והמשיך לבית הספר העל-יסודי "שח"ם" בעיר.

ילד טוב לב, שקט ומופנם, שמעולם לא רב עם אף אחד וגם במריבות בין האחים נמנע מלקחת צד. אחרי שעות הלימודים השתתף בחוג קראטה.

כשהיה בן ארבע-עשרה עבר לבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה, שם למד בתנאי פנימייה. הלימודים היו עבורו הגשמת חלום - מגיל צעיר התעניין מאוד במטוסים, אהב לראות אותם טסים מעליו ושמח להשתייך למסגרת של חיל האוויר. אחיו, פנחס, סיפר שידע לזהות את הדגמים השונים ובכל פעם שהיה שומע או רואה מטוס שעובר בסביבה היה משתיק את כולם ומסביר להם באיזה דגם מדובר.

החברים שהכיר בפנימייה היו עבורו ממש כמשפחה נוספת, והקשרים החזקים שיצר איתם ליוו אותו לאורך כל חייו. הוא כל כך אהב את הלימודים ואת החברים, שגם את סופי השבוע בילה איתם בפנימייה, ונהג לחזור הביתה רק לביקורים קצרים.

עם סיום הלימודים, התגייס נוריאל לצה"ל ושירת בחיל האוויר כטכנאי מטוסים. במהלך השירות קיבל תעודת הוקרה מנשיא המדינה על הצטיינות במילוי תפקידו.

לקראת שחרורו, שאף להמשיך לשירות קבע אך בשל מחסור בתקנים פנויים נאלץ לוותר על כך והשתחרר.

גם כחייל משוחרר, לא פחתה מחויבותו לצה"ל ולהגנה על המדינה. כשאחיו הציע לו לצאת יחד לטיול אחרי צבא באיביזה, נוריאל סירב לצאת מהארץ כיוון שרצה להישאר זמין למקרה שיקראו לו למילואים.

בשנים שלאחר מכן מעולם לא ויתר על ימי מילואים, תמיד התייצב בשמחה ומילא את תפקידו במקצועיות ובמסירות. על שירותו במילואים קיבל תעודת הצטיינות נוספת מנשיא המדינה.

כשהיה בן עשרים ושתיים פגש את אוסנת. השניים התאהבו ושנתיים לאחר מכן התחתנו. הם הביאו לעולם שלושה ילדים – אלירן, לי-אל ואורי, והקימו את ביתם בקריית ים.

אחרי מספר שנות נישואים, נוריאל ואוסנת התגרשו, אך שמרו על קשר קרוב והמשיכו לגדל את הילדים באהבה ובמסירות. נוריאל היה אבא נוכח ופעיל שדאג לילדיו, השקיע בהם ומעולם לא החסיר מהם דבר, לא ברמה החומרית ולא ברמה הרגשית.

לפרנסתו עבד נוריאל לאורך השנים במספר תפקידי ניהול, בין היתר במפעל "כרומגן" ובמפעל לייצור פלדה. הוא היה מנהל קשוח ודרש מעובדיו מצוינות, אך עם זאת היה מאוד אכפתי וידע מתי להתנהל ברכות. עובדיו ועמיתיו אהבו אותו מאוד ורחשו לו כבוד והערכה.

במקביל לעבודת הניהול, שימש נוריאל כמאבטח, ופעמים רבות עבד במשמרות לילה ובסופי שבוע להשלמת הכנסה. הוא היה חרוץ מאוד, מסור לעבודתו ונתן את כל כולו בכל מקום שבו עבד.

בשעות הפנאי המעטות שהיו לו, נהג להתאמן בחדר כושר, אהב לראות משחקי כדורגל, לצפות בסדרות ובסרטים הודיים וללכת למסעדות. עוד אהב לטייל בארץ ובחו"ל, ואף עשה טיול שורשים בהודו עם המשפחה.

נוריאל היה אדם חיובי ואופטימי, שהשרה סביבו רוגע ושלווה. סובביו נהגו להתייעץ איתו לא פעם, והוא תמיד היה שם בשבילם לתמוך, לעזור או פשוט להסב להם חברה.

כיבוד הורים היה ערך עליון עבורו. מאז שאימו נפטרה, הקפיד להגיע בכל יום שישי לאביו, לעשות איתו קידוש ולוודא שלא יבלה את ערב שבת לבד.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המתקפה, חש נוריאל צורך עמוק לתרום למאמץ הלחימה ולהגנה על המדינה. למרות שהיה כבר משוחרר ממילואים, הגיש בקשה להתנדב לשירות.

ב-18.10.2023 התגייס למילואים ושירת כמפקד דת"ק (דיר תת-קרקעי) – מחסה מטוסים ממוגן אשר מגן על מטוסי הקרב בזמן שהם חונים על הקרקע. נוריאל הביא לתפקיד את כל יכולותיו הניהוליות ועשה חיל.

רבים מחייליו היו צעירים ממנו, הורים לילדים קטנים, וכדי לשחרר אותם אל משפחותיהם, לקח נוריאל על עצמו משמרות לילה רבות. בסופי השבוע ובלילות שבהם לא היה בתפקיד, המשיך לעבוד כמאבטח, אך עזב את עבודתו הנוספת כדי לפנות את מירב זמנו לשירות המילואים.

היה לו חשוב לתרום את חלקו, הוא היה גאה מאוד לשרת את המדינה ובעיקר התגאה בתפקיד שלו.

רב-סמל מתקדם נוריאל אוסקר נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ביום י"א בשבט תשפ"ד (20.1.2024). בן חמישים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית אתא. הותיר אחריו בת ושני בנים, אב, ארבע אחיות ושלושה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר.

אחותו, סניורה, כתבה: "אחי היקר, הגעגועים אליך לא פוסקים... לא נפסיק להזכיר ולזכור אותך".

"אוסקר, עמית יקר ורב פעלים", כתב שלומי, "עשרים וארבע שנות היכרות ותמיד אותו אדם חייכן, תמיד נכון לסייע, להתנדב לכל משימה ולבצעה על הצד הטוב ביותר. אוסקר יישאר תמיד בזיכרוננו. אבדה גדולה".

"חבר ואח יקר" , כתב עדי, "היית חבר אמיתי, רציני, מקצוען ובעל חוש הומור נדיר. יהי זכרך ברוך לעד!"

נוריאל מונצח באנדרטה לזכר לוחמי חיל האוויר שנפלו בעת שירותם, השוכנת בהר הטייסים שבהרי ירושלים.